תנאים מיטביים לגידול צמחי מרפא

לתנאים הסביבתיים בהם אנו מגדלים את הצמחים שלנו, יש השפעה רבה על היעילות, המורפולוגיה והבריאות שלהם. במאמר זה אנו עוברים על מספר מאפייני סביבה שעליכם לשלוט בהם, כדי להיות מגדלים יעילים יותר.

טמפרטורה

הטמפרטורה משפיעה על מספר היבטים של תהליכי הצמח; עם זאת החשש העיקרי היא השפעתו על הפוטוסינתזה. הטמפרטורה אינה משפיעה על התגובות התלויות באור (המרת אנרגיית אור לאנרגיה כימית). עם זאת, פעילות האנזימים בתגובות הבלתי תלויות באור מושפעת מאוד מהטמפרטורה. טמפרטורות נמוכות מאטות באופן טבעי את התגובות הכימיות של אנזימים ומפחיתות את הפוטוסינתזה. טמפרטורות גבוהות גורמות לאנזימים לאבד את צורתם ותפקודם, מה שגם מאט את הפוטוסינתזה. כדי להפיק את המרב מהצמחים שלכם, הדבר האידיאלי הנו לשלוט בטמפרטורת הסביבה כך שתהליכים אנזימטיים לא יעכבו את המערכות הקריטיות האחראיות לפוטוסינתזה. 

למיני צמחים יש רמות טמפרטורה אופטימליות שונות עקב אבולוציה, גנטיקה והתניה סביבתית. מחקרים הראו שטמפרטורת הסביבה היא הטובה ביותר בין 24°- 28°C. מעל 30°C, אנזימים מאבדים את צורתם ואת התפקודיות שלהם וכאשר הטמפרטורה יורדת אל מתחת ל-24°C, האנזימים אינם פועלים ביעילות.

לחות

סטומטות (פיוניות) על העלים שולטות בחילופי הגזים במהלך הטרנספירציה (אובדן של אדי מים מגוף הצמח לסביבתו החיצונית). הן בעצם כמו שערים בצד התחתון של העלים הנפתחים ונסגרים כדי לווסת את חילופי החמצן (O2), הפחמן הדו-חמצני (CO2) והמים (H2O) בין הצמח לאוויר שמסביב. סטומטות מושפעות ממספר גורמים הכוללים טמפרטורה, אור ולחות. כאשר הימים חמים והלכות נמוכה, הסטומטה תהיה פתוחה כדי לאפשר טרנספירציה גבוהה. עם זאת, כאשר התנאים הופכים לקיצוניים מידי, הצמח יסגור את הסטומטה כדי למנוע התייבשות. פעולה זו משביתה את הפוטוסינתזה וכתוצאה מכך מאיטה את צמיחת הצמח. לעומת זאת, כאשר הימים קרים והלחות גבוהה, הסטומטה תישאר פתוחה. עם זאת, במקרה זה פוטנציאל הטרנספירציה נמוך מכיוון שלאוויר הלח יש מעט מאוד מקום לעוד מים. 

הטרנספירציה בצמחים חשובה מכיוון שלצמחים דרושים מים כדי לשמור על עמידותם וגמישות התאים שלהם. הטרנספירציה היא גם קריטית כדי לשמור על הצמחים קרירים במזג אוויר חם. בנוסף, המים המובלים מהשורשים והחוצה דרך העלים משמשים כלי להובלת מינרלים וחומרי הזנה מרכזיים מהאדמה אל שאר האורגניזם.

לחות יחסית (RH) וגירעון בלחץ אדים (VPD)

גירעון בלחץ אדים (VPD) הוא היכולת של האוויר לייבש. מדובר על ההפרש בין כמות האדים הנמצאת באוויר לעומת כמות האדים המקסימלית היכולה להימצא. ככל שההפרש גדול, יותר מים ירצו להתאדות לאוויר. ככל שיותר מים יתאדו מהצמח דרך הפיוניות כך הוא יספוג יותר דרך השורשים. לחות יחסית (RH) מודדת את כמות המים הנמצאת כעת באוויר ביחס לכמות המים המרבית שניתן להחזיק בטמפרטורה הספציפית הזו. זה שונה מלחות מוחלטת שהיא מדד לכמות הכוללת של אדי המים באוויר. הלחות היחסית מיוצגת כאחוז ולרוב היישומים בגננות זהו המשתנה שאנו מנסים לשלוט בו.

גירעון בלחץ אדים (VPD) הוא למעשה מדד מדויק יותר לקביעת איבוד מים בצמחים. עם זאת, כאשר אתם מסוגלים לשמור על טמפרטורת החדר בטווח אידיאלי (24°- 28°C), אתם יכולים להשיג את ה-VPD האידיאלי פשוט על ידי שמירה על הלחות היחסית (RH) בתוך הטווח המומלץ לכל שלב של התפתחות הצמח. אם אינכם מסוגלים לשלוט בטמפרטורות בטווח האידיאלי, עליכם לקחת בחשבון גירעון בלחץ אדים (VPD) לקביעת הלחות היחסית שתייצר פוטנציאל טרנספירציה וצמיחה אידאליים.

טווחי לחות יחסית (RH) אידיאליים לצמחי מרפא

הלחות היחסית (RH) המתאימה ביותר לצמחי מרפא משתנה במהלך מחזור חייהם. הלחות היחסית (RH) הטובה ביותר לנביטה ולצמיחה מוקדמת היא בין 75-90%. הסיבה לכך היא שלצמחים צעירים יש בדרך כלל מערכות שורשים קטנות המציעות תמיכה מועטה בטרנספירציה. אספקת לחות גבוהה מאפשרת לצמח הצעיר להתפתח ללא צורך בהתמודדות עם סטרס מים כתוצאה מטרנספירציית יתר. 

הלחות היחסית (RH) הטובה ביותר לשלב הצמיחה העיקרי היא בין 60-75%. רמת לחות זו גורמת לסטומטה להיפתח בצורה רחבה יותר ולהישאר פתוחה כך לאורך יותר זמן, מה שמאפשר חילופי גזים רבים יותר בפוטוסינתזה. רמת לחות זו גם מונעת יתר או תת-טרנספירציה ומייעלת ספיגת חומרים מזינים על ידי שמירה על רמה אידיאלית של הובלת נוזלים בתוך הצמח. 

במהלך תקופת הפריחה, לרוב עדיף להוריד את הלחות היחסית (RH) לסביבות 50-60%. זה נעשה כדי להפחית את הסיכונים של פתוגנים כגון קימחון, עובש וריקבון. לחות יחסית (RH) נמוכה יותר מומלצת במהלך תקופת הפריחה אך ורק כדי למנוע פתוגנים, היא אינה מספקת יתרונות אחרים.

זרימת אוויר

לצמחים דרושה זרימת אוויר מכיוון שכל העלים מפתחים מיקרו אקלים שאינו תלוי באקלים הסביבה בו נמצא הצמח. תופעה זו נקראת "התנגדות שכבת הגבול" ומושפעת במידה רבה מתנועת האוויר. אוויר סטטי יוצר שכבות גבול גדולות. זה מייצר מיקרו אקלים סביב הצמח ששונה יותר ויותר מהאוויר שמסביב. שכבת הגבול משפיעה על כמה מהר ניתן להחליף גזים ואנרגיה. התנגדות של שכבת הגבול יכולה להיות עבה מספיק כדי לעכב את חילופי O2/CO2, טרנספירציה ובכך את הפוטוסינתזה וצמיחתם של הצמחים. לפיכך, חשוב שבכל סביבת גידול פנימית תהיה לפחות זרימת אוויר מסוימת כדי להפחית את התנגדות שכבת הגבול. 

איכות אוויר

לצמחים דרוש פחמן דו-חמצני (CO2) טרי כדי להמשיך בפוטוסינתזה. כאשר צמחים מנצלים את ה-CO2, ריכוז ה-CO2 באוויר שמסביב פוחת, מה שמוריד את הפוטנציאל לצמח להמשיך באותה רמת פוטוסינתזה. כדי לוודא שרמת ריכוז ה-CO2 בסביבה נשמרת, יש להכניס אוויר סביבה טרי מבחוץ או להעשיר את האוויר ב-CO2 באמצעות בלון CO2 עם בקר. אוויר צח, מבחוץ או מתוך הבית הוא מקור טוב להחלפת אוויר. ניתן גם לעשות שימוש במיכלים דחוסים של CO2 עם בקר במטרה להגביר את הרמות הטבעיות של ה-CO2 ועל ידי כך לשפר את הפוטוסינתזה והתפוקה.

שתפו את המאמר

לקריאה נוספת

גלילה למעלה
דילוג לתוכן